החלטה בתיק ע"מ 2285/12

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה אחת של החזקת סם מסוכן, ועבירה נוספת של תקיפת חייל. בימ"ש קמא קבע כי כמות הסם שנתפסה ברשותו, 51 גרם בקירוב, מקימה חזקה של מסוכנות, והורה על מעצרו עד תום ההליכים. העורר טוען כי בימ"ש קמא טעה בהחלטתו, ועותר לשחרורו לחלופת מעצר. לדברי הסנגור, העורר נגמל לפני שנים רבות משימוש בקוקאין, אולם משתמש עדיין בסם מסוג חשיש, והסם שנמצא ברשותו, נועד לצריכתו העצמית, ולכן אין בו את אותה מסוכנות שקיימת אצל מי שמחזיק בכמויות גדולות של סם מסוכן, שלא לצורך שימוש עצמי. אשר לפרט האישום השני, טען הסנגור כי לא רק שהעורר לא תקף חייל, אלא שהשוטרים שבאו לביתו בכדי לעוצרו, פעלו נגדו באלימות, והכו בו לעיני בני משפחתו, לאחר שאזקו את ידיו. העורר אף הראה לי חבורה ליד עינו הימנית, וכן נפיחות קלה בבטנו, שנגרמו לדבריו בעקבות המכות שספג בעת מעצרו.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות. מהעורר נגבו שתי אמרות: האחת, סמוך לאחר מעצרו, ביום 17/07/12, והשנייה למחרת ביום 18/07/12, ובשתיהן מסר העורר גרסה זהה ועקבית, כי בעבר היה מכור לסמים קשים שמהם נגמל, והיום הוא משתמש רק בחשיש. לדבריו, הוא קונה חשיש פעם אחת בחודש, בכמות שמספיקה לו לכל החודש, מפני שכך הקנייה חסכונית יותר. העורר פירט באמרותיו ממי קנה את הסם וכמה שילם עבורו, והכחיש נמרצות כי הוא סוחר בסמים. הגרסה שמסר סבירה והגיונית, ואף נתמכת במסמכים רפואיים שהוצגו לי ע"י הסנגור במהלך הדיון.

לא למותר לציין כי  באמרה הראשונה הוזהר העורר כי החזיק בסמים במשקל של 43 גרם, שהוא פחות בכ-8 גרם מהמשקל שנרשם בכתב האישום, ולא קיבלתי הסבר מניח את הדעת לפער בין הנתונים הללו. בכל אופן, מאחר ועסקינן במשפט פלילי, יש להניח לטובת העורר, כי מדובר ב-43 גרם בלבד. אמנם לפי הדין בישראל, בפקודת הסמים המסוכנים, קיימת חזקה כי החזקת סם מסוג חשיש במשקל העולה על 15 גרם, הינה שלא לצריכה עצמית. אולם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ובנסיבות שלפנינו, נראה לי כי עלה בידי העורר לכרסם באותה חזקה. כאמור, גרסתו כי הסם נועד לשימושו העצמי, סבירה והגיונית, בשים לב לעברו ולכמות הסם שנמצאה ברשותו, שעולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר. בנסיבות אלה, כאשר עסקינן בהחזקת סם לצריכה עצמית, אין את אותה מסוכנות שקיימת כאשר מדובר בסחר או בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, וניתן לשקול ביתר שאת חלופת מעצר.

אשר לעבירה של תקיפת חייל שיוחסה לעורר בפרט האישום השני, העורר מכחיש זאת מכל וכל, והראיות ביחס לפרט אישום זה קלושות למדי. למעשה מדובר על ראיה אחת: דו"ח הפעולה על המעצר, שנרשם ע"י עד תביעה 4, בלש מתחנת חברון, ובה נאמר כי העורר התנגד למעצרו, "תוך התפרעות, זריקת חפצים בבית, אגרופים ובעיטות". לא נטען כי במהלך ההתנגדות פגע במישהו, או כי נגרם נזק כלשהו ממעשיו. לא נגבתה הודעה נוספת מהעד, ומדובר בראיה יחידה שאין לה תימוכין בראיות אחרות, והעורר מכחיש אותה בתוקף.

לעומת זאת, הגרסה שמסר הסנגור, כי העורר ישן במיטתו, או על מזרנו, בעת שהמשטרה נכנסה לביתו, וכי מעצרו בוצע תוך שימוש בכוח לא סביר כלפיו, נמסרה כבר באמרה הראשונה שנגבתה מהעורר סמוך לאחר מעצרו, ויש לה תימוכין בחבלות שקיימות על גופו עד היום, למעלה מחודש לאחר שנעצר. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר בראיות קלושות, שספק די בהן כדי להביא להרשעתו של העורר בעבירה זו, וגם מסיבה זו ראוי לשקול חלופת מעצר.

סיכומם של דברים, נוכח החולשה בראיות ביחס לשני פרטי האישום כמפורט לעיל, אינני סבור כי נשקפת מהעורר מסוכנות משמעותית שמחייבת את מעצרו עד תום ההליכים, ונראה לי כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שתיתן מענה סביר למסוכנות המוגבלת של העורר. למעלה מן הצורך אציין כי העורר מתגורר במקום שנמצא בשליטה ביטחונית ישראלית, ולכן גם אין חשש ממשי להימלטות מן הדין.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כי הערר מתקבל, ואני מורה על שחרורו של העורר ממעצר, בכפוף לתנאים הבאים:

1. הפקדת 7,000 ש"ח במזומן.
2. חתימת שני ערבים בעלי היתר עבודה בישראל, או בעלי אזרחות ישראלית, על ערבות בסך 10,000 ש"ח לכל אחד.
3. העורר יתחייב להתייצב לכל דיון שייקבע בעניינו.

מובהר בזאת לעורר ולערבים, כי אי התייצבות במועד לדיונים בבית המשפט, עלולה להביא לחילוט הפיקדון והערבויות.

ניתנה היום, 28 באוגוסט 2012, י' באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: